Bereishit II: Day and Night

ויהי ערב ויהי בקר - אין כתיב כאן ויהי לילה ויהי יום אלא ויהי ערב, שהעריב יום ראשון ושיקע האור, ויהי בוקר, בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר. הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הק' בי' הדברות, ואח"כ התחיל יום שיני, ויאמר אלהים יהי רקיע. ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שיני:

Here Rashbam reveals his willingness to go well beyond conventional modes of thinking in his search for peshat. The notion that the Jewish day begins at night pervades all of Jewish practice and discourse. But a close reading of the Tanakh reveals voices that do not necessarily hew to this pattern. Vayikra 23:32 features a command to begin observance of Yom Hakippurim, which is set for the 10^th day of the seventh month, בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב. Rabbinic tradition explains this to refer to the notion of תוספת יום הכיפורים, the requirement to begin Yom Kippur (and by extension, Shabbat and Yom Tov as well) somewhat earlier than the normal start time of sunset (see Bavli Rosh Hashanah 9a). But one might also read this verse as implying that all other days begin at dawn, whereas this one is distinct in beginning the night before.

Our verse here is said to serve as proof that the Jewish day begins at night (see Talmud Bavli Berakhot 2a for one example). This reading assumes that the words ויהי ערב ויהי בקר area kind of review of how the order of the day went. Rashbam suggests otherwise. He reads the verse as the end of the day’s narrative. God’s creative work happened during the daylight, it then got dark (ויהי ערב), and then it got light (ויהי בקר), thus concluding day one and commencing day two.

For more on this controversial interpretation and the high stakes with regard to Shabbat, see Ibn Ezra on Shemot 16:25. And see the comment over at Believing is Knowing.